קידושין בטבעת

במסורת היהודית החתונה הייתה מחולקת לשני שלבים שונים כשהשלב הראשון היה הקידושין – או האירוסין –  היו שלוש שיטות מקובלות לבצע קידושין: בכסף (או חפץ השווה כסף) בשטר או בביאה.
כיום – השיטה המקובלת לקידושין היא בטבעת פשוטה שבאה במקום הכסף.
על פי המסורת שנוצרה כיום נהוג לקדש בטבעת פשוטה ללא תוספת אבן – יש אומרים שזאת על מנת שהאישה לא תסתנוור מהעושר והחומר אלא תתמקד ברוחניות. אחרים טוענים שטבעת פשוטה וחלקה מבפנים ללא הפרעות ברצף מסמלת את ההרמוניה והרצף האין סופיים של הזוגיות והאהבה.

תקופת האירוסין במקורה תקופה ארוכה ובימי המשנה והתלמוד עמדה על כשנה . בימי הביניים תקופה זו צומצמה לדקות אחדות בלבד בעקבות מקרים שבהם ברחו החתנים והשאירו את הנשים בעגינות. ומאז התאחדו טקסי הקידושין והנישואין לטקס אחד עם הינומה וחופה כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

טבעת כשרה למהדרין היא טבעת שנרכשה ע"י החתן מכספו שלו. כדי ששווייה של הטבעת יהיה ברור על הטבעת להיות טבעת זהב פשוטה עשויה מחומר טהור ובמקשה אחת ולא משובצת באבני חן או משולבת מתכות שונות. פנים הטבעת צריך להיות חלק ללא כל חריטה או סימן.

על פי המסורת היהודית רק הכלה מקודשת בטבעת תחת החופה, אותה עונד החתן על האצבע המורה של יד ימינה. במעמד כיסוי פניה של הכלה בהינומה יכול החתן להעניק לכלה טבעת נוספת במתנה פעמים רבות זוהי טבעת יהלום שתואמת את טבעת הנישואין.

למרות שגבר לא מקודש בטבעת בזמן טקס הקידושין בשנים האחרונות מקובל יותר ויותר שגם הגבר יענוד טבעת נישואין ואם כך בוחרים בני הזוג הכלה יכולה להעניק לחתן טבעת מתנה כהוא מכסה את פניה בהינומה וכאשר היא אומרת  "ברכת כלה".

זוגות רבים שבוחרים לנהוג כך אוהבים לעצב טבעות זהות או גרסאות שונות של אותו קו עיצובי כדי להדגיש שוב את הקשר ביניהם.